שפעת היא מחלה ויראלית מדבקת, הנחשבת בעיני רבים למחלת החורף הקשה ביותר. בין עשרה לעשרים אחוז מהילדים בישראל חולים מדי שנה בשפעת, המערבת את דרכי הנשימה התחתונות והעליונות.
באופן כללי מדי חורף נגיף השפעת גורם לתחלואה ולתמותה בהתפרצויות מקומיות במקומות שונים בעולם, אך חשוב להבחין בין מגפה כלל עולמית הנקראת פנדמיה לבין מגמה מקומית הנקראת אפידמיה.
נגיפי שפעת מזן A, מסוגלים לגרום להתפרצות פתאומית של מחלה חמורה במיוחד בכל שכבות האוכלוסייה ועל פני אזורים נרחבים בכדור הארץ ויכולת זו נובעת משילוב של מספר גורמים. בין היתר מדובר ביכולת לשנות את החומר הגנטי המקודד את האנטיגנים העיקריים של הנגיף (Hemagglutinin ו-Neuraminidase), יכולת ההדבקה הגבוהה, פוטנציאל של מעבר גנים מנגיפים הפוגעים בבעלי חיים לנגיפים הפוגעים בבני אדם ועוד.
במהלך המאה הקודמת התרחשו סך הכול שלוש מגפות עולמיות של שפעת. המפורסמת שבהן התפרצה בשנת 1918 וזכתה לכינוי השפעת הספרדית. השפעת הספרדית גרמה למותם של 100-50 מיליון בני אדם והמגפות הבאות התפרצו ב-1957 ולאחר מכן ב-1968.
שתי המגפות האחרונות לא גרמו לתמותה נרחבת כמו המגפה של 1918, ככול הנראה הודות לשימוש בתרופות אנטיביוטיות לטיפול בזיהומים המשניים הנלווים למחלת השפעת. יחד עם זאת, הן השפעת הפנדמית של 1957 והן השפעת הפנדמית של 1968, לוו בשיעורי תחלואה ותמותה משמעותיים ביותר ופגעו בחברה כולה ובכלכלה העולמית.
מה הם הגורמים לשפעת פנדמית?
נגיף השפעת מזכיר כדור שעטוף ביתדות. יתדות אלה הם האנטיגנים שמציג הנגיף, באמצעותם הוא נצמד לתא הבריא. האנטיגנים נקראים Neuraminidase ו-Hemagglutinin. כשמערכת החיסון מזהה את האנטיגנים של נגיף השפעת, היא מפרישה נוגדנים הנלחמים בפולש. לנגיפי השפעת יש שילובים שונים של אנטיגנים והמערכת החיסונית מפרישה נוגדנים בהתאם לשילוב הספציפי שמציג הנגיף. כמו כן מערכת החיסון מתעדת את שילוב האנטיגנים של הנגיף וזאת על מנת שבפעם הבאה שתבוא עם הנגיף במגע, תוכל להגיב במהירות גדולה יותר.
Hemagglutinin היא מולקולה שאינה יציבה ונוטה לפיכך להשתנות באופן בלתי פוסק. מערכת החיסון מסוגלת להגיב לרוב השינויים התכופים המתרחשים ב-Hemagglutinin, כל עוד הם מסוג הזזה קלה בלבד. לעומת זאת כשמדובר בשינויים מסוג תנועה והחלפת מקום, המערכת החיסונית תקשה להילחם בנגיף והסיכוי להתפרצות של שפעת פנדמית, יהיה לפיכך גבוה.
במילים אחרות, שפעת פנדמית יכולה להיגרם כתוצאה מהופעה של וירוס חדש מסוג A, המסוגל לעבור מאדם לאדם, שהינו בעל מבנה אנטיגני שאינו מוכר לאוכלוסייה האנושית. ישנם שני מנגנונים שיכולים לגרום לשינוי גנטי בנגיפי השפעת:
- שינוי בודד או סדרה של שינויים גנטיים בנגיף עופות שעבר לבני אדם, המאפשרים לנגיף להפוך לכזה שיכול לעבור מאדם לאדם. ככול הנראה כך התפתח נגיף השפעת שהוביל להתפרצות השפע הספרדית.
- שחלוף גנים בין נגיפים של בעלי חיים (בדרך כלל עופות) לנגיפים הפוגעים בבני אדם, תוך יצירה של וירוס היברידי חדש שעובר מאדם לאדם. ככול הנראה כך באו לעולם הנגיפים שגרמו למגיפות של 1957 ו-1968.
מה הם המאפיינים של שפעת פנדמית?
- זמן הופעה – לפי הנחות היסוד של משרד הבריאות, שפעת פנדמית יכולה להתפרץ לאורך כל השנה ולאו דווקא בתקופה שבה מתפרצים רוב מקרי השפעת העונתית, כלומר בחודשים נובמבר עד מרץ.
- משך הופעה – לפי ניסיון העבר, אפשר להניח שהמשך הצפוי של שיא ההתפרצות יעמוד על שישה עד שמונה שבועות, אם כי ההתפשטות של השפעת יכולה להימשך מספר חודשים. באופן עקרוני אין כל דרך לצפות מראש את מספר גלי התחלואה אך מקובל להניח שיופיעו לכל הפחות שני גלי תחלואה.
- תקופת דגירה – לפי המאפיינים של נגיפי השפעת ולפי ניסיון העבר, תקופת הדגירה של השפעת הפנדמית הבאה תעמוד על יממה עד שלוש יממות.
- משך ההדבקה – לפי בדיקות משטחי לוע ואף, יכולת ההדבקה במבוגרים תימשך ארבעה עד חמישה ימים ובילדים התקופה תהיה ארוכה יותר.
כיצד מטפלים בשפעת פנדמית?
כל עוד לא תהיה זמינות עולמית לחיסונים ספציפיים לזן הנגיף שמחולל את השפעת הפנדמית, הפתרון התרופתי היחיד שיוכל לצמצם את ממדי התחלואה יהיה תרופות אנטי ויראליות. לפי ההערכות, היעילות של התרופות לטיפול ולמניעה של השפעת הפנדמית תהיה דומה ליעילותן במקרים של שפעת שאינה פנדמית.
יחד עם זאת, הואיל והממדים של שפעת פנדמית גדולים בהרבה מאלו של שפעת חורפית רגילה, לא ניתן יהיה להשיג את התרופות בזמן אמת, אלא אם כן יוכן מראש מלאי מספק. הטיפול בשפעת יעיל בעיקר כשהוא ניתן עד 48 שעות ממועד תחילת התסמינים.