כדלקת כבד נגיפית A או הפטיטיס מדבק מסוג A היא מחלה מדבקת הפוגעת בכבד. המחלה נגרמת בידי וירוס הפטיטיס A – HAV המועבר במים, מזון נגוע או כתוצאה ממגע ישיר עם האדם החולה.
הנגיף המדבק פוגע בעשרות מיליונים ברחבי העולם מדי שנה כאשר הופעת התסמינים מתחילה כשבועיים עד לשישה שבועות מזמן ההידבקות.
גורמי סיכון
הנגיף שכיח במיוחד במדינות מתפתחות בהן רמת ההיגיינה נמוכה ומרביתם של מקרי ההידבקות מתרחשים בתקופת בילדות. עם העלייה ברמת החיים והגישה למים נקיים , יורת כמות הנדבקים במחלה. חולים אשר החלימו מהמחלה, מפתחים חסינות לנגיף ברמה של 90% מהמקרים והחיסון בפני המחלה יעיל בקרוב למאה אוחזים. עם הגיל הסיכון להתפתחות סיבוכים מהמחלה אף למוות עולה.
מאפיינים
במדינות המפותחות דוגמת ארה"ב, אירופה ומדינות תעשייתיות אחרות, המחלה מופיעה בעיקר בקרב "מבוגרים צעירים" אשר נוטים להידבק בה בטיולים למדינות בהן הנגיף שכיח. המחלה אינה כרונית, אולם כ-10 עד 15 אחוזים מהנדבקים עלולים לסבול מתסמיניה גם כשישה חודשים לאחר שהחלימו ממנה תוך הופעת התקפים עוצמתיים פחות מאלה המופיעים בזמן התרצות המחלה.
דלקת כבד נגיפית A עלולה במקרים נדירים לגרום לכשל חמור בכבד או לכשל במערכות הסימפטומטיות כתוצאה ישירה מגילו של החולה, כ-80% מהחולים המבוגרים חווים כשל שכזה, לעומת זאת כשלים אלה נדירים בקרב ילדים. החיסון למחלה הוכח כיעיל וניתן באמצעותו לשלוט בהתפרצות המחלה.
תסמינים
תסמיניה המוקדמים של דלקת כבד נגיפית מסוג A דומים לאלה של שפעת, במקרים רבים נחשבת המחלה בטעות כסוג של שפעת ובקרב חלק מהאנשים ובעיקר בילדים, לא מופיעים סימנים כלל. התסמינים מופיעים בין השבוע השני לשישי, זהו שלב הדגירה של המחלה ולאחר שהמחלה פורצת, התסמינים המופיעים או חוזרים ב-2 עד שישה החודשים שלאחר המחלה כוללים:
- תשישות
- חום
- כאבי בטן
- בחילה
- שלשול
- אובדן התיאבון
- דיכאון
- צהבת
- כאבים חדים בחלק הימני העליון של הבטן.
- ירידה במשקל
- גירוד
- שתן כהה
אופן התפתחות המחלה
הווירוס נכנס אל הגוף באמצעות מזון או שתייה נגועים המתערבבים עם זרם הם דרך הלוע או המעי. הדם מעביר את הווירוס אל הכבד, שם הוא משתכפל בתאי רקמת הכבד. חלקיקים של הנגיף המדבק אשר חי מחוץ לתא המאחסן מתרכזים במרה ונפלטים בצואה. הווירוס מופרש בכמות גדולה בטרם הופעת התסמינים או הנוגדנים בקרב מי שחלה בעבר במחלה או קיבל חיסון. פעולת הווירוס גורמת להפסקת ייצור חלבונים מסוימים ולהשתלטות שלו על מערכת התרגום הקשורה ל-RNA.
אבחון
אבחנה מדויקת של המחלה מתבצעת על ידי זיהוי נוגדנים המצויים בדם – נוגדני המוגלובין M אשר נמצאים בדם רק במידה והנגיף נמצא אף הוא בדם. את הנוגדנים ניתן לאתר כשבוע עד שבועיים לאחר ההידבקות ונוכחותם מצביעה על השלב המסוכן ביותר של המחלה. בפרק זמן זה, אנזימי האלונין מצויים ברמות גבוהות מהרגיל והם נושאים עמם את הווירוס.
טיפול ומניעה
המחלה ניתנת למניעה באמצעות חיסון ושמירה על היגיינה ותברואה. החיסון יעיל בלמעלה מ-95% מהמקרים ליותר מעשרים שנה. החיסון מכיל נגיף לא פעיל והוא ניתן לראשונה בשנת 1996 באזורים בעלי סיכון גבוה ולאחר מכן שוחרר גם לאזורים נוספים. החיסון ניתן בזריקה בשתי מנות.
טיפול במחלה למעשה אינו קיים, לסובלים ממנה מומלץ לנוח ולהימנע מאכילת מזון שמן ושתיית אלכוהול במקביל לשתייה מוגברת של מים. מטרת הטיפול הרפואי היא להפחית את הדיכאון הנלווה למחלה ולמנוע סיבוכים כתוצאה מהזיהום תוך שימוש במשככי כאבים על מנת להקל על כאבי הבטן ולהוריד חום ובתרופות המדכאות את הבחילה וההקאה.