ג'יארדיאזיס היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי טפיל חד תאי. הטפיל גורם למחלת מעיים שיכולה להיות חריפה או כרונית: במקרים הקלים ביותר ההדבקה לא תבוא לידי ביטוי בתסמינים קליניים כלל (מחלה אסימפטומטית) אך במקרים החמורים ביותר המחלה תבוא לידי ביטוי בבעיות ספיגה חמורות ובילדים עלולה להוביל לחוסר שגשוג.
נכון להיום קיימת תופעה של תת דיווח בכל הקשור להדבקה בג'יארדיאזיס והסיבה לכך נעוצה בשלוש סיבות. הראשונה היא שלא בכל החולים מופיעים תסמינים, השנייה היא שלא כל החולים הסובלים מתסמינים פונים לאבחון והשלישית היא שלא אחת הרופא המטפל בוחר שלא לשלוח דגימת צואה לבדיקת מעבדה כאשר פונה אליו מטופל הסובל משלשול שאינו דמי.
מה הם הגורמים לג'יארדיאזיס?
הגורם לג'יארדיאזיס הוא טפיל חד תאי הנקרא Giardia lamblia. טפיל זה גורם לתחלואת מעיים לא רק בבני אדם, אלא במגוון רחב של יונקים ואפילו בסוגים שונים של עופות. בקרב יונקים אחרים הטפיל גורם לתחלואה בעיקר בחיות בית כמו חתולים וכלבים אך יכול לגרום גם לתחלואה בצאן ובבקר. הצורה הבוגרת של הטפיל שגורם למחלה נקראת טרופוזואיט.
הטרופוזואיט מסוגל להיצמד לרירית המעי ולאחר ההיצמדות הוא מתרבה בקצב מהיר. אחת לארבע שעות הטפיל מתחלק ומתפצל לשני תאים שונים: האחד נשאר טרופוזואיט ונותר צמוד לרירית והשני הופך לכיסית או ציסטה (התרבות זו נקראת חלוקה בינארית).
הציסטה היא למעשה הצורה הצעירה של הטפיל. בניגוד לצורה הבוגרת, היא לא מצוידת בדיסקית הצמדה ולפיכך היא לא יכולה להיצמד לרירית המעי. הציסטה בהתאם לזה, מופרשת בצואה וכך הטפיל יכול להתפשט ולחדור לפונדקאים נוספים.
הכיסית היא צורת חיים עמידה ביותר ויכולה לשרוד במשך חודשים רבים ללא פונדקאי במאגרי מים. כמו כן היא מסוגלת לשרוד זמן רב בתנאים של חום, קור ויובש. ההבשלה של הציסטה (תהליך ההפיכה לטרופוזאיט) מתרחשת רק לאחר שהיא חודרת לפונדקאי הבא. לרוב מנגנון ההידבקות הוא פקו-אוראלי, כלומר הציסטה המופרשת בצואה של אדם הנושא את הטפיל, נבלעת על ידי אדם בריא. המחלה נפוצה יותר בילדים מאשר במבוגרים, ככול הנראה בשל אי הקפדה מספקת על היגיינה וכן בשל מערכת החיסון החלשה יחסית.
מה הם התסמינים של ג'יארדיאזיס?
תקופת הדגירה של הטפיל נעה בין שבוע לשבועיים. כ-50% לא יסבלו מתסמינים קליניים כלשהם, אך יפרישו כיסיות בצואה ויוכלו לפיכך להפיץ את המחלה. התסמינים כוללים שלשולים מרובים, בדרך כלל עם מרקם שומני (ישנם חולים הסובלים משלשול רירי או דמי), כאבים ברום הבטן, גזים מרובים (בריח אופייני המאופיין בחריפות), אובדן תיאבון ובחילות. במקרים חריגים בלבד החולה יסבול מאובדן משקל בלתי רצוני ומהקאות. בנוסף בילדים עשויה להתפתח אי סבילות ללקטוז בזמן המחלה.
כל עוד הטפיל פוגע באדם בריא, לאחר תקופה קצרה המחלה תחלוף מאליה גם ללא טיפול מיוחד. בילדים קטנים ובחולים הסובלים ממערכת חיסון חלשה או מדוכאת, המחלה עשויה להיות ממושכת. החולים שסובלים ממחלה כרונית, עשויים לפתח חוסרים תזונתיים על רקע בעיות הספיגה. במקרים החמורים ביותר יתכנו חוסרים של ויטמין A, ויטמין B12 וחומצה פולית.
כיצד מאבחנים ג'יארדיאזיס?
האבחון של ג'יארדיאזיס כולל בעיקר בדיקת צואה, שכן ניתן לזהות במיקרוסקופ את הצורה האופיינית של הציסטות. כמו כן ניתן לבצע צביעה היסטולוגית כדי לזהות את הטפיל. הואיל וישנם חולים שלא מפרישים ציסטות, יתכן שיוחלט לבצע בדיקה הכוללת בליעה של קפסולה מיוחדת, הקשורה לחוט בעל אפיניות גבוהה לטפיל. כאשר הקפסולה נפלטת בצואה, ניתן לזהות את נוכחות הטפיל על החוט הקשור אליה בבדיקת מעבדה.
כיצד מטפלים בג'יארדיאזיס?
כפי שציינו, בחלק ניכר מהמקרים המחלה עוברת מאליה גם ללא כל טיפול. יחד עם זאת, יתכן בהחלט שיוחלט לתת לחולה טיפול תרופתי המבוסס על תרופות נגד טפילים כמו Quinacrine, Tinidazole, Furazolidine, Metronidazole ו-Albendazole. חוסר הסבילות לחלב עשוי להימשך מספר חודשים לאחר סיום הטיפול.