אדמת מלידה היא תסמונת נדירה יחסית, העוברת אל העובר לאחר שהאם, הנושאת אותו ברחמה, נדבקה בנגיף האדמת בזמן ההיריון. התסמונת זוהתה לראשונה בשנת 1941, אז התגלו על ידי ד"ר נורמן גרג, רופא עיניים, כמה עשרות מקרים של תינוקות עם קטרקט מולד.
בדיעבד התברר לו כי אימם חלתה במחלת האדמת בזמן ההיריון, מה שהוביל אותו למציאת הקשר המובהק בין השניים. באמצע שנות השישים של המאה הקודמת נרשמו מיליוני מקרים של אדמת, שהובילו ללידתם של 20,000 תינוקות בארצות הברית שסבלו מאדמת מולדת. הדבר הביא, בשנת 1969, לפיתוח חיסון נגד המחלה ולירידה משמעותית, בהמשך, במספר מקרי המחלה. נכון להיום מדובר במחלה נדירה מאד, ממנה סובלים בעיקר מהגרים, שאינם מחוסנים נגדה.
מה הם תסמיני האדמת מלידה?
המחלה נחשבת למזיקה מאד. היא פוגעת ברקמות העובר ויכולה לגרום למומים מולדים ובמקרים מסוימים גם למותו של העובר ברחם האישה, ללידה מוקדמת ובמצבים מסוימים להפלה טבעית. הסכנות הרבות צפויות לעובר בעיקר במצבים בהם חלתה האם בשלביו הראשונים של ההיריון.
85% מהתינוקות במקרים כאלה יראו תסמינים של אדמת מולדת, בעוד שאחוזים נמוכים מאד של תינוקות יראו תסמינים אלה במידה והאם חלתה בשלבים המתקדמים יותר, לאחר שבוע 20. התסמין השכיח ביותר לאדמת מולדת הוא חרשות. במקרים אחרים, עשויים להופיע תסמינים נוספים, כמו למשל קטרקט, יתר לחץ תוך עיני ובעיות עיניים נוספות.
לעיתים יופיעו גם מומי לב, בעיות נוירולוגיות וגם בעיות קוגניטיביות. אצל תינוקות מסוימים יכולה להופיע גם צהבת מולדת, בעיות בשקיעת הסידן לעצמות, הגדלה של איברי הבטן, דמם תת עורי וגם שינויים בכמות טסיות הדם. במידה והמחלה מופיעה ב – 4 השבועות הראשונים להיריון, העובר צפוי לפתח חירשות, מומי לב, קטרקט בעיניים ופגיעה מוחית. בחודש השלישי לתקופת ההיריון הסיכון לכך פוחת משמעותית ועומד על 10 אחוז. ככל שחולף הזמן הוא פוחת.
טיפול ומניעת אדמת מלידה
כדי למנוע את המחלה, מומלץ נכון להיום לנשים לעבור בדיקה כדי לבחון האם האישה אכן מחוסנת נגד הנגיף. במידה ולא, מומלץ לה להתחסן כנגדו כשלושה חודשים לפני הכניסה להיריון. את הבדיקה מומלץ לבצע גם אם האישה קיבלה את החיסון בעבר, שכן עם הזמן רמת הנוגדנים יורדת ומידת השפעתו של החיסון הולכת ופוחתת. החיסון שניתן לנשים נגד אדמת מתבסס על נגיף חי ומוחלש ואסור לתת אותו במהלך תקופת ההיריון, שכן לא ידוע האם הוא גורם נזק לעובר.