מחלת האסכרה, המכונה גם "דיפתריה" היא מחלה קשה מאד, התוקפת באופן ישיר את דרכי הנשימה העליונות. לפני המצאת החיסון, שכיום מוצע כחלק מתהליך מניעתי, היתה המחלה נפוצה מאד ונחשבה לקטלנית במיוחד.
המחלה נגרמת על ידי חיידק שתת מינים מסוימים שלו שייכים לקבוצת חיידקים בלתי מזיקים, השוכנים באופן קבוע על גבי העור וגם בגרון.
כשהוא מגיע לאזור הלוע או הגרון ומתיישב בעיקר באף או באזור השקדים הוא עשוי להפריש רעלן, המוביל להרס תאי האפיתל ולהיווצרות פצע פתוח. תופעה זו גורמת לכמעין קרום (מכאן גם שמה של המחלה) ולשורה של תסמינים לא נעימים.
מהם התסמינים של מחלת האסכרה?
רעלן האסכרה/דיפתריה נחשב לאחד החזקים ביותר. מולקולה אחת שלו יכולה להרוג תא. תאי העצב כמו גם תאי שריר הלב רגישים אליו במיוחד מסיבה שאיננה ידועה. הוא גורם לשיבוב בייצור החלבונים באותו התא שאותו הוא תוקף ולרצץ של תגובות עד לכדי הפסקת סינתזת החלבונים. הסימפטומים משתנים בהתאם לסוג הדיפתריה ועל פי מוקד הדלקת עצמו.
במקרים בהם מדובר באזור האף הקדמי, הסימפטומים קלים ומסתכמים לרוב בנזלת. במקרים בהם מדובר באזור לוע האף הדבר נחשב לחמור יותר ועלול להוביל לסיבוכים קשים, כמו התנפחות של השקלים עד לחסימת קנה הנשימה ולמוות בחנק. עלול לגרום גם לסיכונים כמו חדירתו של החיידק אל מחזור הדם ואל מערכת הלימפה, מה שגורם לעלייה בחוף הגוף, לעייפות רבה וגם לחיוורון וכן שיתוק במידה והרעלן מגיע למערכת העצבים. במקרים בהם מדובר במחלה בעור הדבר בא לידי ביטוי בפריחה בעיקר ובתסמינים קלים. דיפתריה של העור נחשבת לנדירה יותר, בהשוואה לשני הסוגים האחרים.
מהן דרכי הטיפול במחלת האסכרה?
הטיפול המוצע כיום במקרים של אסכרה/דיפתריה כולל שימוש באנטי רעלן, האחראי על נטרולו של הרעלן הפוגע. במידה ומדובר בהתפרצות נרחבת, ניתנת לחולה אנטיביוטיקה מסוג אריתרומיצין ופניצילין. האנטיביוטיקה עוזרת באופן חלקי, שכן הרעלן עצמו ממשיך להשפיע על הגוף גם לאחר מותו של החיידק אולם היא עוזרת במניעת התפשטות המחלה והדבקתם של אחרים.
נכון להיום מדובר במחלה נדירה מאד שכמעט איננה מופיעה במדינות המפותחות. כל זאת תודות לחיסון הניתן לילדים, המתבסס על תערובת של רעלנים מנוקים. החיסון הוא חיסון משולב יחד עם שעלת וצפדת. בשנות ה – 70 של המאה הקודמת היו מספר התפרצויות קטנות של המחלה ובעיקר אצל הבדואים שבאזור שכם ובסיני אולם מאז דווחו על מספר בודד של מקרים כאלה.
החיסון הניתן לילדים איננו מספק הגנה מוחלטת מפני הדיפתריה ומידת השפעתו פוחתת עם הגיל, יחד עם זאת ניתן לראות כי מאז שהחלה תכנית החיסונים הפכה המחלה ממחלה נפוצה במיוחד למחלה שכמעט ואיננו שומעים עליה יותר. מחלה נדירה מאד. כדאי לדעת: גם אנשים שקיבלו את החיסון עשויים להיות נשאים של חיידק הדיפתריה ולכן להעביר אותו לאנשים אחרים, שאינם מחוסנים מפניה.