איידס היא תסמונת הבאה לידי ביטוי במגוון רחב של תסמינים המופיעים בעקבות כשל של מערכת החיסון, בשל הידבקות בווירוס ה-HIV. חולי איידס סובלים מגידולים ומזיהומים אופורטוניסטיים מסכני חיים וזקוקים לטיפול תרופתי קבוע במשך כל חייהם. לפי ההערכות שיש בידינו כיום, במהלך 25 השנים האחרונות, קטלה התסמונת את חייהם של יותר מ-25 מיליון בני אדם.
התסמונת התגלתה בסוף שנות ה-70 של המאה הקודמת ותוך זמן קצר הפכה לאחת המחלות הנחקרות ביותר והמדוברות ביותר. הנגיף שגורם לתסמונת זוהה לראשונה ב-1981 ועל גילויו הוענק לחוקרים לוק מונטנייה ופרנסואז בארה-סינוסי מצרפת, פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה.
מה הם הגורמים לתסמונת הכשל החיסוני הנרכש?
הנגיף שגורם למחלה הוא רטרו וירוס הנקרא HIV. הנגיף תוקף את תאי הדם הלבנים ובעקבות זאת מערכת החיסון לא מסוגלת להגן על הגוף מפני מחלות שונות. כפועל יוצא מכך, חולי איידס סובלים מתסמינים חמורים כתוצאה מהידבקות במחלות שאדם בריא היה מסוגל להתמודד איתן בקלות כמו שפעת או דלקת ריאות. הנגיף יכול לעבור מאדם חולה לאדם בריא בזמן קיום יחסי מין נרתיקיים, אנאליים ואוראליים, באמצעות שימוש במזרק משותף וכן באמצעות עירוי דם המכיל דם של אדם הנושא את הנגיף.
בנוסף אישה הרה הנושאת את הנגיף בדמה יכולה להעביר את הנגיף לעובר במהלך ההיריון, לוולד בזמן הלידה או לתינוק בזמן ההנקה. מעבר לזה, הנגיף יכול לעבור מפצע פתוח של אדם הנושא אותו בדמו, אם יבוא במגע עם פצע פתוח של אדם בריא.
אודות מהלך התסמונת
בקרב 80-50 אחוז מהנבדקים, במהלך החודשיים הראשונים לאחר ההדבקה מופיעים תסמיני שפעת, המהווים עדות לכך שמערכת החיסון מנסה להילחם בנגיף. במהלך תקופה זו ספירת תאי ה-T צונחת במהירות ומגיעה לכ-400 תאים למק"ל. בסיום התקופה תסמיני השפעת חולפים וספירת תאי ה-T מתייצבת על כ-700 תאים למק"ל.
תקופת הדגירה של הנגיף נעה בין שנתיים ל-15 שנים ובמהלך תקופה זו הנדבק מוגדר כנשא איידס. בהחלט יתכן שכל עוד החולה יהיה נשא בלבד, הוא לא יסבול מתסמינים כלשהם. בהיעדר טיפול, הנגיף יתרבה במהירות אך מערכת החיסון תוכל להמשיך להגן על הגוף מפני זיהומים כיוון שספירת תאי ה-T לא יורדת מתחת ל-500 תאים למק"ל.
משך תקופת הדגירה משתנה בהתאם לזיהומים שאליהם נחשף הנשא, למצב מערכת החיסון שלו, לפרופיל הגנטי שלו, לזנים הספציפיים של הנגיף ועוד. שלב ההתפרצות הוא השלב שבו ספירת תאי ה-T יורדת מתחת ל-500 תאים למק"ל והנשא מוגדר כחולה כאשר ספירת תאי ה-CD4+ שלו צונחת מתחת ל-200 תאים למק"ל. כ-80% מהנדבקים הולכים לעולמם תוך חמש שנים מהשלב שבו הם מוגדרים כחולים, בהיעדר טיפול.
שיאה של התסמונת הוא דיכוי של מערכת החיסון, המוביל להידבקות בפתוגנים אופורטוניסטיים. הכוונה היא למיקרואורגניזמים הנמצאים בסביבתנו או בגופנו באופן טבעי, הגורמים למחלות רק כאשר מערכת החיסון שלנו מדוכאת.
יש לציין כי חולי איידס עדיין מסוגלים להתמודד עם זיהומים רבים שכן ישנם לא מעט רכיבים של מערכת החיסון שלא מושפעים מהתסמונת: החולים סובלים אך ורק מזיהומים המחוסלים על ידי התגובה החיסונית התאית. הכוונה היא לתגובה החיסונית הפועלת באמצעות תאים כמו מקרופאג'ים ותאי T מסייעים. זאת בניגוד לתגובה ההומוראלית הפועלת על ידי נוגדנים בעיקר.
מה הם התסמינים של תסמונת הכשל החיסוני הנרכש?
התסמינים הראשונים נגרמים על ידי פטרייה הנקראת Candida albicans. פטרייה זו גורמת לפטרת הפה, דלקת הוושט ודלקת ריאות קלה. כמו כן מתרחשת הדבקה בחיידק הנקרא Mycobacterium tuberculosis הגורם למחלת השחפת ובחיידק נוסף בשם M. avium, העלול לגרום למחלת קרוהן.
בהמשך החולה נדבק בנגיפים הגורמים להרפס, בנגיף הגורם למחלת הנשיקה ובנגיפים נוספים הגורמים ל-PML, הבאה לידי ביטוי בשיטיון, עיוורון, שיתוק שרירים ומוות. זיהומים אופורטוניסטיים נוספים המופיעים בשכיחות גבוהה יחסית בחולי איידס שלא מקבלים טיפול הם חיידקי סלמונלה הגורמים לטיפוס הבטן, פטרייה בשם Pneumonia jivoveci הגורמת לדלקת ריאות ועוד.
אחד מגורמי המוות העיקריים בקרב חולי איידס הוא סרטן של רקמות החיבור וכלי הדם, הנקרא סרקומת קפוסי. עד להופעת התסמונת סוג זה של סרטן היה נדיר ביותר, אך בחולי איידס הוא פוגע בשכיחות גבוהה ביותר ביחס לאוכלוסייה הכללית. הסרטן נגרם במקרים מסוימים על ידי נגיף ההרפס וגורם לדימומים פנימיים, שלפוחיות כהות בעור ומוות.
כיצד מאבחנים את תסמונת הכשל החיסוני הנרכש?
שתי הטכניקות המשמשות כיום לאבחון המחלה הן ELISA, המבוצעת על זוג דגימות דם שונות ו-Western blot, המבוצעת על דגימת דם שלישית, אם שתי הבדיקות הראשונות היו חיוביות. באמצעות בדיקת ELISA ניתן לזהות את הנוגדנים לנגיף ובאמצעות Western blot, ניתן לזהות את החלבונים של הנגיף עצמו.
במקרים שבהם התקבלה תוצאה שלילית אך קיים יסוד סביר להניח שהנבדק הוא נשא איידס, יתכן שיוחלט לחזור על הבדיקות תוך שישה חודשים. זאת כיוון שבמקרים רבים הנוגדנים לנגיף מופיעים רק מספר חודשים לאחר ההדבקה.
כיצד מטפלים בתסמונת הכשל החיסוני הנרכש?
הטיפול בנשאי וחולי איידס כולל שילוב של מספר תרופות, הנחלקות למספר סוגים: נוקליאוטידים מעכבי רוורס טראנסקריפטאז, מעכבי רוורס טראנסקריפטאז שאינם נוקליאוטידים, מעכבי פרוטאז, מעכבי חדירה, מעכבי אינטגראז וחוסמי CCR5. בנוסף לטיפול התרופתי הניתן לנשאים ולחולים, ישנו בשימוש כיום טיפול מונע לאחר חשיפה. טיפול תרופתי זה ניתן לאנשים שנחשפו לנגיף ומסוגל למנוע את ההדבקה כל עוד הוא ניתן בטווח של 72 שעות מהחשיפה.