מחלות טפיליות נגרמות כתוצאות מזיהום-אינפקציה אשר במהלכו מתרחשת התיישבות של אורגניזם פונדקאי כאשר הגורם המזהם מנצל את הגוף ומשאביו על מנת להתרבות.
הגורם המזהם הקרוי פתוגן פוגע בתפקודו הנורמלי של הפונדקאי ועלול לגרום לפצעים כרוניים, נמק, אובדן של איבר ואפילו למוות. תגובתו של הגוף לטפיל היא באמצעות דלקת כאשר הגורמים המזהמים יכולים להיות חיידקים, טפילים, תולעים, פטריות ועוד. ענפי הרפואה העוסק במחלות זיהומיות וטפיליות הם הפתולוגיה והמיקרוביולוגיה.
גורם מזהם
מחלות טפיליות שמקורם בזיהום חיידקי מסווגות על פי הגורם המזהם ובהתאם לתסמינים העלולים להופיע, ישנם תסמינים נראים ואחרים שקטים ובלתי מורגשים, כמו כן, המחלה מסווגת לטפילות וזיהום כרוני או חולף. ישנם מצבים בהם עלולים להתרחש זיהומים שניוניים הנובעים מהזיהום הראשוני וכן כאלה אשר נשארים בגוף באופן לא פעיל אך העלול לשוב ולהופיע.
אבחון של מחלה טפילית
זיהוי מחלה טפילית מתבצע על סמך ממצאים פתולוגיים המעידים על זיהום אולם לא בכל המקרה ניתן לאתר סימנים אלה ולכן במידה וקיים חשש לזיהום האבחון הראשוני יכלול בדיקות דם ושתן וכן לקיחת דגימת רוק לצורך ביצוע תרבית.
תהליך האבחנה עושה שימוש גם בבדיקת רנטגן של בית החזה וכן בבדיקת צואה אשר מסייעות אף הן בזיהוי ואפיון הגורם הטפילי המזהם.
מהם התסמינים של מחלה טפילית?
תסמיניה של מחלה טפילית תלוי בסוג המזהם, ישנם תסמינים כלליים הכוללים עייפות, חוסר תאבון, חום גבוה, ירידה במשקל, הזעת לילה, כאבים וצמרמורות וכן תסמינים המשפיעים על איבר מסוים או חלק אחד בגוף בו מתפתחת פריחה או נוצרים שיעול ונזלת.
בקרב ילדים התבטאות המחלה יתרחש בטמפרטורת גוף העולה מעל ל-40 מעלות, הופעת כיחלון, נשימה מהירה ופריחה.
סוגי פתוגנים
מקורם של הטפילים הינו מכמה קבוצות של מזהמים:
- חיידקים חסרי גרעין ואברונים
- נגיפים – טפיל מוחלט בגודל מיקרוסקופי המתרבה בעזרת התא בו הוא מתיישב.
- וירואידים – גופיפים דמויי נגיפים ללא המעטפת החלבונית המאפיינת נגיפים.
- פטריות – אורגניזם איקריוטיים המעכלים את מזונם מחוץ לגופם וסופגים את המזון המפורק אל תאיהם.
- פרוטיסטים – יצורים אשר אינם משתייכים לקבוצת היצורים החיים וכן לא למשפחת הצמחים או הפטריות.
- פריונים – חלבונים זעירים העלולים לגרום למחלות.
- טפילים שונים ובהם תולעים.
מחלות טפיליות מתרחשות כתוצאה מניצול משאבי הגוף בידי הטפיל המסייעת לו להתרבות, במקביל פוגע הטפיל בתפקוד התקין של הגוף כאשר הגוף מגיב בדלקת, התסמינים המופיעים מזיהום חיידקי או ויראלי הינם דומים מה שהופך את האבחנה למסובכת יותר על מנת לאתר נכונה את הגורם לזיהום ולאפשר טיפול מתאים כאשר בטפיל נגיפי לא ניתן לטפל באמצעות אנטיביוטיקה.
מחלות מגורם טפילי
מחלות הנובעות מטפיל בגוף מופיעות כאשר חלה פגיעה במערכת החיסון והגורם הפולש גורם לפגיעה בגוף המארח. מיקרואורגניזמים וטפילים שונים משחררים רעלנים או אנזימים בעלי כושר הרסני הפוגעים ברקמות ועלולים להוביל בין היתר לשיתוק שרירים, הרעלת דם והלם.
לא בכל המקרים בהם גורם טפילי נמצא בגוף האדם שנדבק תתפתח המחלה, כך לדוגמא רק כ-5% ממי שנדבק בחיידק הפוליו, יפתח את המחלה. לעומת זאת, ישנם טפילים אלימים כגון זה הגורם למחלת הפרה המשוגעת ולמחלת קרויצפלד-יעקב אשר גורם למוות במקרים רבים.
הזיהום המתמשך נגרם במקרים בהם הגוף אינו מסוגל להילחם ולסלק את הטפיל לאחר הזיהום הראשוני, מחלות טפיליות מתאפיינות במשך זמן ארוך של קיום הטפיל בגוף לרוב במצב רדום עם התפרצויות של זיהום פעיל.
זיהום קבוע עלול להתרחש כתוצאה מהדבקת תאים בגוף או לחילופין כאשר הגורם המזהם אינו עוזב את הגוף לאחר ההידבקות. אחת הדוגמאות למחלה טפילית היא ההרפס בה הנגיף נמצא באופן חבוי בתאי עצב והוא הופך להיות פעיל בנסיבות מסוימות.
מחלות טפיליות וזיהומיות גורמות למיליוני מקרי מוות ברחבי העולם בכל שנה כאשר במדינות בלתי מפותחות מחלות טפיליות הם הגורם המרכזי לתחלואה ולתמותה.
טיפול ומניעה
הטיפול במחלות טפיליות כולל מערך יישומי ומניעתי של המעגל המזהם הכולל שמירה על תנאי היגיינה וחינוך לשמירה על סביבה נקייה. הטיפול התרופתי במחלות טפיליות מורכב מארבעה סוגי תרופות:
- אנטיביוטיקה
- תרופות נוגדות נגיפים
- תרופות נוגדות שחפת
- תרופות כנגד זיהומים פטרייתיים
רחיצת ידיים היא אמצעי יעיל וחשוב בהגנה מפני הפצה של מזהמים כמו גם שימוש באמצעים למניעת העברת המזהמים וכן תזונה נכונה, שמירה על אורח חיים בריא ושימוש באמצעי מניעה.